אדוני השופט!

אתמול הייתי בבית משפט השלום. החברה שבבעלותי תובעת את המדינה בגין חוב שנראה לנו לא תקין. התהליך איטי מאוד וכנראה שלא ייגמר בטווח הנראה לעין ובזמן שחיכיתי לנציגת פרקליטות המדינה שאיחרה לדיון היה לי זמן רב להסתכל סביבי. אני לא רוצה להתייחס למצב התחזוקה של האולם כי לא זה הנושא שמעניין אותי, אני רק ארמוז שבשמחה הייתי מכניס לשם כמה שיפוצניקים. אני כן רוצה להתייחס להתרשמות הפנימית שלי. ישבתי באולם בית המשפט והלב שלי התמלא ביראת כבוד. מולי מתנוסס סמלה המיוחד של מדינת ישראל, שיש בו מנורה מימים קדומים ומפוארים, ענפי עץ זית נושאי שלום ועל כולם סוגרת מילה עתיקה רבת משמעות. כמה יופי, כמה עוצמה. ואיפה אני יושב? במדינה שלי, מדינת ישראל, שבה יש לנו שילטון ריבוני, מערכת משפט חזקה וישרה שבה אני, האזרח הקטן רשאי לתבוע אפילו את המדינה שלי עצמי! ואיך נהניתי לצפות בכבוד השופט מאזין לשני הצדדים בתשומת לב ויורד לפרטים הקטנים, מקצועי וחד. וצפיתי בהנאה בנועם ההליכות ובכבוד ההדדי שהיה בין שני עורכי הדין היריבים.

למען האמת, אין לי מושג מה תהיינה תוצאותיו של המשפט, וזה כנראה עוד רחוק מאוד, אבל יצאתי משם עם לב מזמר, גו זקוף וחיוך על השפתיים.

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *