בלבול

כבר מספר שבועות שאני מוטרד בענייני קריירה, או כמו שקוראים לזה בארגון שלנו ״הזדמנויות לקידום״. בארגון שלנו חשוב מאוד להנהלה הבכירה לאפשר הזדמנויות לקידום. זה לא בצחוק, זה ברצינות וזה משהו שאני מאוד מוכיר תודה עליו כי הייתי כבר בארגונים שבהם הנושא לא היה בראש סדר העדיפויות.

בשנים האחרונות הארגון גדל, ובארגון שמורכב ברובו מאנשים טכניים, מהנדסים, נוצר צורך למנהלים נוספים, אז יצרו תפקיד חדש שמשלב ניהול ועבודה טכנית. ביצירת התפקיד החדש לקחו גם בחשבון, ונתנו דגש מיוחד, על יצירת הזדמנות לקידום. ההבנה היתה שתפקיד זה יאפשר קידום בקלות רבה יותר כי ניתן יהיה להתקדם במישור הטכני ללא צורך בניהול של יותר אנשים. עם הזמן התברר שתכנון לחוד ומציאות לחוד, למערכות הקידום הכלל ארגוניות לוקח זמן להגיב לשינוי, ולכן הארגון שלנו עכשיו מרכז מאמצים להסדיר את נושא הזדמנויות הקידום עבור התפקיד החדש בהתמקדות על הצד הטכני שבעבודה.

כל ההתרחשות הזאת יצרה אצלי בלבול נוראי. אני במודע ביצעתי מהלך למעבר לתפקיד ניהולי. המעבר היה דרך התפקיד החדש שנוצר אבל בשונה מאחרים אני דווקא מעוניין להתמקד בצד הניהולי שבעבודה. מראש את כל נושא הקידום הנחתי בצד, הוא לא עניין אותי. הבלבול נוצר כשמצאתי את עצמי שקוע בנושא הקידום. פתאום אני עוסק בשכנוע עצמי למה יהיה עבורי נכון להתמקד בצד הטכני. סיפרתי לעצמי שזה רק ״עיקוף״ קטן כדי להשיג מטרה, קידום, שיאפשר לי להתפתח יותר בתחום שכן מעניין אותי הניהול. לאורך כל התקופה הזאת משהו הרגיש לי לא טוב. להבנתי אני לא באמת יכול לשקר לעצמי, למכור לעצמי סיפורים, עבורי זה פשוט לא עובד.

שיחה עם חברים במסגרת המפגש השבועי של חשיבה הכרתית הוביל אותי לבהירות. בשלב הראשון הגעתי למצב של ראיה אמיתית שבה אני רואה את המקום שהארגון רואה עבורי, מה הארגון מצפה ממני, וגם את הפנימיות שלי, את האמת שלי ומה שהמקום האישי שלי דורש. הבהרתי לעצמי מה נכון, חיזקתי את ההבנה שהקידום בפני עצמו איננו מטרה עבורי, למען האמת אתגרים ניהוליים יש לי עדיין בשפע בתפקיד הנוכחי.

בשלב השני בחרתי בנוכחות. בחרתי לנהל שיחה עם הממונה עליי מתוך המקום שלי, מתוך הבנה מחד של הקשיים הארגוניים האובייקטיבים ומאידך אמירה ברורה של האמת הפנימית שלי. כחלק מהכנה לשיחה נתתי דגש לעצמי לשחרר כל אחיזה בתוצאה. לא לבוא עם דרישה או ציפיה מהארגון להשתנות או מהממונה להשתנות. פשוט להתכוון ליצור מרחב חדש שמאפשר הבנה חדשה.

5 תגובות

    1. לכל השאלות התשובה היא אמת פנימית. נתחיל מהסוף…
      אתה לומד להקשיב לאמת הפנימית.
      הבחירה בנוכחות היא לנהל שיחה ממקום של אמת פנימית.
      לאן אני הולך, להמשך מימוש תכלית חיי מתוך אמת פנימית.
      אני בוחר לא לדרוס אמת פנימית.

  1. עדי

    “ליצור מרחב חדש שמאפשר הבנה חדשה” כלומר אתה נוקט בפעולה שאולי תניב עוד הבנות, אפשרויות. פריצת המרחב הקיים. האתגר שחרור אחיזה. אהבתי

  2. חיליק רוזמן

    ומשעה שתדונו בקשיים האוביקטיבים, כלשונך, יהא בכך בחינת “מי שׂמְךָ”?
    אותה נוכחות שאתה מבקש להציג, עשוי להיות לרועץ אם תבוא לדבר על הקשיים האוביקטיבים. כדי להמנע מבלבול אני מציע מיקוד בפעולות היומיומיות “פעולות שתוקנו על ידך”, “הצלחות”, “שיפורים”, “נוכחות בעשייה המבורכת”, “הנחלת פתרונות שיצרת” ועוד.
    יש בכך מבוא נעים למפגש עם המנהל הישיר והסרת המחשבה על קידום דרך מערכי הניהול… אפשר להתקדם דרך ההכרה ביכותותיך המקצועיות, דבר שיסב סיפוק רב.
    אני זוכר שבחברת SKF השוודית עבד חבר שלי (נפטר) שהיה יוצא מן הקיבוץ בשעה חמש בבוקר כדי להתחיל יום עבודה מוקדם וחוזר בשעת ערב מאוחרת. הדבר לא נעלם מהמנהלים שלו. בשיאו הוא היה מנהל אהוד ששלט על תשע-עשרה מדינות באירופה כולל המזרח התיכון. הוא מעולם לא היה אמור להציג כישורי ניהול, ההערכה אליו והשקט הפנימי שלו הושג באמצעות מקצועיות מעבר למקובל, הוא אף המציא פטנטים חדשים שלאחר מותו הכניסו למשפחתו כסף רב.
    השאלות שאילן הציב בפניך מבקשות להבין בצורה פרקטית מה עשית? מה אתה יכול לעשות? מה הרגשות שהציפו אותך לאחר שפתחת מרחב חדש (מופשט בעיני) על איזה מיתרי-נפש פרט הבלבול ו/או יצירת המרחב החדש.
    מאחר ואינני שותף לאמת הפנימית שלך, הייתי מבקש להרחיב אודותיה משום שכקורא, קשה לי לבחון את מה שאתה מכנה “פער”.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *