הערכות ביצועים

במקום העבודה שלי לפחות פעם בשנה (לחלקנו פעמיים) מגיעה עונת הערכות ביצועים (performence cycle). התהליך הוא שכל אחד רושם את ההערכה האישית שלו (self assesment) ומזמין שותפים לעבודה מהארץ ומחו״ל, ומנהלים לתת לא משוב (peer review). יש גם אפשרות לתת למישהו משוב לא מוזמן (unsolicited feedback). בנוסף יש תהליך של קידום (promotion) התהליך מתחיל מבקשה של עובד לקידום, ועדת קידום (promotion committee) מתכנסת ובוחנת את ההערכה העצמית, את המשובים, את דעת המנהל ומחליטה האם לקדם או לא.
כל שנה פונים אליי חברים להתייעץ: ״לעובד חסרה יכולת בעיניי, האם לכלול את זה במשוב? ומה אם הוא הולך לקידום וזה יפגע בו? מה המנהל שלו יחשוב עליו?״ או ״מישהו הקשה עליי, האם לכתוב לו משוב לא מוזמן? מה אם הוא יתנקם בי אח״כ?״. השאלות האלה מצביעות על מקום מאוד עמוס. ישנה תופעה מוכרת שמנסים לייפות את המציאות ובמיוחד כדי לעזור לחבר להתקדם או שנמנעים מלהצביע על בעיות מחשש כזה או אחר.
עם השנים אני חושב שאני יותר מבין ויותר יודע מה לענות. אני מבין שמשוב (כמו חומוס) עושים באהבה או שלא עושים בכלל. המקום של משוב זה לעזור לאחר. לכולנו יש ״נקודות מתות״, ״עיוורון חלקי״, דברים שאני עושה או לא עושה ואני לא מודע אליהם, כמו שארית ירק שתקועה בשיניים. ברגע שאחר משתף אותי, אני יכול לראות, אני יכול לבחור לרצות להשתפר. אם לא אדע, לא אוכל להשתפר.
אני מאמין שקידום עבורי הוא נכון רק כאשר אני יכול לבצע את התפקיד החדש, אם חסרה לי יכולת ובכל זאת אקודם, יכול להיות שיהיה לי קשה מידי בתפקיד החדש. אם מישהו יצביע על יכולת שחסרה לי ובגלל זה לא אקודם, כנראה שאכעס או אתאכזב, אבל במקום המדויק, נעשתה לי פה טובה. אם אקח את המשוב ואשתפר, אפתח יכולת, ואח״כ יהיה לי יותר קל לא רק להיות מקודם אלא גם לבצע את התפקיד החדש יותר נכון ויותר בקלות.
אז אני מייעץ לאחרים וגם לעצמי, תבדוק מה אתה מנסה להשיג במשוב. אם מישהו פגע בך ואתה רוצה לפגוע בחזרה אז זה לגמרי מיותר. תנסה לראות את האחר, איזה יכולת חסרה לו שגרמה לך להרגיש פגוע? אם יש כזאת. האם יש לו עיוורון? האם אתה יכול לעזור לו לראות את זה? האם זה יכול לגרום לו להשתנות ובכך לשפר את איכות החיים שלו?
תחשוב גם על האחרים. תשאל את עצמך, איך ישפיע קידום של אדם לא מוכן על חיי האחרים? האם החיסרון שלו יגרום לסבל מיותר של אחרים? האם לא עדיף שקודם ישתפר? ותזכור שהימנעות להתערב היא כמו שותפות לדבר עבירה. ראית ולא דיברת, אתה גם אחראי.
מדובר פה במימד הבינאישי, זה לא פשוט, לא כל אחד יודע לתת משוב ולא כל אחד יכול לקבל. ב״חשיבה הכרתית״ זה נקרא ״תוכחה מקרבת״. לפעמים הכוונה שלי טובה והתוצאה היא לא טובה, האחר נפגע, נוצר ריחוק. נדרש פה דיוק. לפעמים לעבוד דרך המערכת זה לא הדיוק, לפעמים הנכון זה לפנות לאחר בשיחה אישית, ״רציתי לכתוב לך במשוב ובמקום זה אני אומר לך בשיחה״ יכול להשפיע הרבה יותר, מאוד תלוי מי אני ומי האחר.
צריך גם ״לשחרר אחיזה בתוצאה״ ולהימנע מ״תלות באחר״. יכול להיות שזה לא יצליח, האחר יכול להתעלם או לכעוס, זה כבר לא אצלי, כל עוד הייתי מדויק כמיטב יכולתי. ואם שגיתי אדרש לבקש סליחה. וכן יכול להיות לזה מחיר, האחר יכול לבחור להיפגע ולנסות לפגוע בי, להחזיר לי. אם אני באמת פועל מאהבה, זה מחיר שאני מוכן (או לפחות נדרש להיות מוכן) לשלם.

8 תגובות

  1. חיליק

    דרך כלל, בכל מציאות מורכבת, הכוונה לרשתות חברתיות, אין נוסחת קסם ליצירת סולידאריות ולכידות חברתית. "המשימה" טובעת ברשת הקשרים ומתחככת עם "משימות" נוספות. הערכה (Assessment) היא משימה בודדת המשפיעה על דפוס האינטראקציה החברתית ברמת הקשר הבינאישי וגם ברמת היחיד: מקומו וגורלו באותה רשת ואף ברשתות חברתיות בהן הוא משתבץ. קיימות רשתות חברתיות המציגות בפני חוקרים "דבקים" ססגוניים לאותה לכידות המאפשרת לעמוד ב"משימות" הכלכליות, טכסיות, שארותיות "המחזקות" את מקומו של היחיד בחברה ואת מכלול הקשרים הנרקמים ודפוסי התרתם מבלי לסדוק את הסולידריות. שהרי סדק קטן ייתמר מעליו עשן ועוד רגע אף תפרוץ הלבה ו"תשרוף את הכפר".

    במבנה העסקה מודרני כמו זה שאתה מצוי בו, הרשתות החברתיות "חייבות" להיות דלילות. לא קיים כמעט "שימוש חוזר בחברים": זה שאני עובד אתו אינו מבלה אתי, נשותינו אינן חברות זו לזו, ילדינו אינם חברים זה לזה, לא נשמרת מחוייבות מעבר לרשת "המשימה". הדבר מקל על הדיווח האובייקטיבי (לכאורה) והוצאה לאור של חוזקות וחולשות מבלי לחשוש לשבירותן של רשתות חברתיות המתחככות ברשת "המשימה".

    מאידך קיימות רשתות חברתיות צפופות (שימוש חוזר בחברים בכל מני מבנים חברתיים) שרמת המחוייבות ל"עובד" היא מעבר למשימה, הוא שכני, בני, חברי, בן לווייתי, יש לו תפקיד בטכסים, יש לו תפקיד במצעדים, בעל רשיון נהיגה יחיד בכפר, יודע את השפה ועוד עשרות תכונות ותארים ממבנים חברתיים אחרים המקבעים את מקומו מבלי שום צורך לשוב ולבחון את תפוקתו.

    אם כך, אני מבקש לאמר שברשתות דלילות, שאחת מהן אתה מציג כאן, יש תהליך בו מרוקנים את סל הרגשות ומצמצמים את עוצמת הקשרים עם האחר, עד לאטימות. במאה התשע עשרה כינו חברות כאלו בשם חברות "גזעלשאפט" המקיימות רשתות "קרות" לעומת חברות ה"געמאיינשאפט" המקיימות רשתות "חמות". אין לי שום אפשרות לתת "הערכה" על שכני, משום שאני אינני מכיר אותו.
    בחברה המודרנית בה אנחנו פוגשים אדם במבנה חברתי אחד, יקשה עלינו לתת הערכה/קווים לדמותו ולכן כל ההערכות הקיימות ברשתות הדלילות הן בלתי פוריות ואינן מולידות את פניו המרובים של האדם. גם אם נדבר אתו בטרם נעריך וגם אם נכתוב את ההערכה בסתר אין לראות בהערכה, אלא אבחת מחשבה היאה לזמנה ומקומה בלבד.

    1. תודה חיליק על תגובתך.
      איני מסכים לה כלל וכלל. להבנתי הנחותיך על מבנה החברה שבה אני עובד אינן מתקיימות.
      נושא הכתיבה הוא במרחב הבינאישי. מרחב זה מתקיים מעצם קיומן של שתי נפשות, והדיוק הכרחי.

  2. חיליק רוזמן

    שי, אני לא הייתי גוזר מרחב בינאישי, המנותק מקונטקסט. זאת אינה מעבדה מדוייקת וקיימים רעשי רקע המייצרים ערבוב מעבר לעומסים של כל אחד מהנפשות הפועלות. לכן, כתבתי לך על רשתות חברתיות צפופות ודלילות. הערכה (שהרי היא לב הדיון) מקבלת לבושים שונים בהתאם לרשתות ורק אחר כך ניתן לדבר על מרחב בינאישי נפרד.
    אני לא חושב שאתה רחוק מהרעיון שלי ונדמה לי שנצליח להבין יחד את חשיבות הרשת החברתי.
    שנינו לומדים כרגע ברשת חברתית בת עשרה אנשים בדרך כלל, תשים לב שבמשובים שלנו בקבוצה, אנחנו מהלכים על קצות האצבעות ויש לכך הסברים שונים ובין יתר ההסברים עולה ותופסת מקום ההתנהגות שלנו ברשת דלילה (אינני מכיר את חבריי ללימודים, בקושי את שמותיהם, מי שאינני יודע את שמו אני כותב לו כינוי קבוע, אינני יודע היכן חבריי מתגוררים, במה הם מתעסקים, ובעצם אני מקיים יחסים הווויים של זמן ומקום) לא כך קורה ברשתות צפופות… במשך שנים יצר סמי סגול רשת צפופה במפעליו, ללא פיטורים, היחסים התפתחו לכיוון like brothers… כך שכל נושא ההערכות לא היה בלקסיקון התפעולי. תבדוק שוב ברשת החברתית במבנה החברתי הנקרא "מקום עבודה" האם דומה למבנה החברתי "משפחה", או "שכנות מגורים", או "קבוצת בילוי", "קהל בית כנסת" ועוד… האם אלו אותם חברים בכל המבנים החברתיים?
    האם יש לכם מודל לילדים כמו קייטנת אגד? האם יש לבני הזוג של העובדים מפגשים חברתיים משותפים?…
    שוב אני מבקש להרחיב את "הראיה"
    מעבר לאמירה "המרחב הבינאישי מתקיים מעצם קיומן של שתי נפשות, והדיוק הכרחי",
    שהרי הדיוק אינו מתפשר ומוותר על רעשי הרקע ויש לתאר אותם, לכתוב אותם, כדי שגם אני כקורא, אוכל להגיע לאותן מסקנות של כותב המאמר.
    שבת מנוחה
    חיליק

    1. תודה חיליק!
      האמירה "שהרי הדיוק אינו מתפשר ומוותר על רעשי הרקע" היא בדיוק העיקר.
      לב הדיון עבורי איננו "הערכה" לב הדיון (התדר) עבורי הוא "המרחב הבינאישי" או ליתר דיוק, "הדיוק במרחב הבינאישי". "הערכה" היא רק דוגמא (מתרחש) למקום בו נדרש דיוק במרחב הבינאישי ויש להבנתי להתעלם ככל הניתן מכל רעשי רקע, כגון שימור סטטוס חברתי, מקובלות בקבוצה, נקמנות, וכיו"ב.
      אם בדיוק עסקינן רצוני להתייחס לאמירה "אנחנו מהלכים על קצות האצבעות". אני לא מרגיש שאני מהלך על קצות האצבעות. בעיניי הליכה על קצות האצבעות היא זהירות יתר או אפילו הימנעות. עבורי הקבוצה הוא מקום מוגן בו אני יכול להתבטא בחופשיות ומותר לי לשגות. כמובן גם בקבוצה אני נדרש לדיוק. הליכה על קצות אצבעות אינה דיוק בעיניי.
      נקודה נוספת לדיוק, לדידי, אין שום צורך או אפילו רצון שקורא מאן דהוא יגיע לאותן מסקנות שאליהם הגעתי. ההיפך, יש לי רצון חזק שקורא יגיע למסקנות משלו, כאלה המדויקות עבורו. האם הוא ער לתדר של "מדייק במרחב האישי" במתרחש שהוא פוגש.

  3. חיליק

    אכן השיח מתפתח ומעמיק, לא מתוך מאבק כי אם מתוך בירור משותף למושג רעשי רקע שלא הוזכרו כלל במאמר המקורי והנה עתה אני רואה התייחסות למושג "רעשי רקע" כפי שאתה תופס אותם על פי הבנתך:
    "שימור סטטוס חברתי, מקובלות בקבוצה, נקמנות, וכיו"ב". אלו אינם רעשי רקע, אלו הן אסטרטגיות קיומיות של היחיד המבקש לתפוס מקום. אדגים 5 רעשי רקע שאני מתכוון אליהם ועשויים להשפיע על המרחב הבינאישי:
    1. אשתו של ירון העומד לקבל ממך הערכה לא חיובית נמצאת בחודשי הריונה האחרונים.
    2. רונית התגרשה השנה.
    3. סוזי קבלה תשובה חיובית לביופסיה שעברה לפני חודש.
    4. מוטי מתאושש מתאונת הדרכים.
    5. רוני היה אתך באותה יחידה צבאית.
    בחברות בהן מתפתח דפוס פעולה שעליו כתבתי (רשתות דלילות) לרעשי הרקע האלה כמעט ואין השפעה. "המשימה" גוברת על האורינטאציות "הרגשיות, סנטימנטליות, סימבוליות…" משל גוברת הגבורה (דין) על החסד. וברשתות הצפופות לרעשי הרקע יש השפעה מכרעת על "ה ה ע ר כ ה " מתוך סנטימנט "אנושי" הנוטל בחשבון את "הרקע" כחלק מהמרחב הבינאישי.

    כאשר מדווחים על "שדה חברתי" מתוך השתתפותו של המדווח בשדה הזה. על המדווח לנקוט משנה זהירות כדי שלא "ייתפס" כמי שמטייח את החלטותיו בשדה הבינאישי וכמי שבא להגן על החלטותיו. ולכן עליו להעביר לקורא את אותו "תדר" שהניע אותו בפעולתו בשדה הבינאישי. בדיווח המשתף היו חסרים לי "הלבטים" שמייצרים תדרים ססגוניים התלויים דוקא בפרטים, אך מחזקים את המגמה הכללית ואת כיוון ההתפתחות האישית.
    כל עוד האצבעות שלי רצות על פני המקלדת בשיח הזה בינינו, נדמה לי כי אני הולך מבין אותך יותר ויותר ומקווה שאולי תרמתי חלקיק להבהרת רעשי רקע, קונטקסט, שדה חברתי, רשתות דלילות וצפופות…ועוד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *