החיים הם מקום של לימוד והתפתחות. בעמוד זה אשתף סיפורים קצרים של חוויות אמיתיות שמהם למדתי והתפתחתי. אשמח אם תשתפו אותי במה אתם למדתם.
 
הרגל

הרגל

באחד מימי השבוע יצאתי לעבודה כשאני נועל נעליים שונות (נעל ימין אחרת מנעל שמאל). הסתובבתי ככה כמעט יום שלם בלי לשים לב. בסביבות הצהריים הרגשתי חוסר נוחות ברגליים אבל לא הבנתי עדיין מה הסיבה. אחר הצהריים ישבתי בפגישה והעפתי מבט לכיוון הרגליים ושמתי לב למשהו מוזר, הדוגמה של נעל ימין שונה מנעל שמאל. הרמתי טיפה את המכנסיים ואז נגלתה לפניי התמונה המצורפת והבנתי מה קרה.
התגובה הראשונה שלי הייתה מבוכה, הפנים נהיו טיפה אדומות. המחשבות שהתרוצצו היו: איזו פאדיחה, מקווה שאף אחד לא שם לב, מה אעשה. כשזה עבר התחלתי לצחוק, כי האמת זה ממש מצחיק. הדבר השלישי שעשיתי היה לשתף את מי שהיה איתי בפגישה, מגיע לו גם להנות מהסיטואציה.
בהמשך היום עשיתי שני דברים: הראשון, לעמוד מול אנשים אחרים ולשאול אותם אם הם רואים משהו מוזר? אף אחד לא שם לב עד שממש הרמתי קלות את המכנסיים והראיתי לו. השני, להסתובב בלי נעליים איפה שאפשר, כי עכשיו כשהייתי מודע לזה, זה ממש הרגיש לא נוח.
איך דבר כזה יכול לקרות? איך נעלתי נעליים שונות ולא שמתי לב?
חבר אמר לי שזה מעייפות וחוסר ערנות. אני לגמרי מסכים. ללא ספק הייתי עייף באותו יום ובוודאות לא הייתי ערני ולא שמתי לב לכל הרמזים במהלך היום שמשהו לא תקין. מעבר לזה אני חושב שמעורב פה הרגל.
יש לי רק שני זוגות נעליים ליומיום, אחד נמוך ואחד גבוה. לשניהם אותו הצבע ובערך אותה הדוגמה. את הגבוה אני נועל בחורף ובגשם ואת הנמוך בשאר הזמן. כשאחד מהם מתבלה אני מחליף אותו במשהו דומה. בבוקר לפני שאני יוצא לדרכי אני לא ממש עוצר ובוחר, אני פשוט לוקח נעליים ונועל. יש לי הרגל שחוזר על עצמו, אני עושה אותו בצורה אוטומטית, בלי לחשוב. במקרה באותו היום שני הזוגות היו מונחים אחד ליד השני ולקחתי נעל אחת מכל זוג. למזלי אחד יצא ימני ואחד יצא שמאלי.
כשאני חושב על זה אני מבין שיש עוד מספר דברים בחיים שלי שאני עושה מתוך הרגל. אני לא נדרש לעצור ולבחור, או שאני לא שם לב שיש לי אפשרות לעצור ולבחור. אני ממשיך עם השגרה עם ההרגל. לפעמים אני מרגיש את חוסר הנוחות ועדיין לא מבין. ואז לפעמים אני ממש מצליח לשים לב למשהו מוזר ולראות את הפאדיחה. מה שבטוח הוא שברגע שראיתי את התקלה ואני מודע לה, כבר לא ניתן להתעלם. זה לא אומר שאני מיד מתקן או אפילו יודע איך לתקן, אבל את העיוורון כבר אי אפשר בקלות להחזיר.

2 Comments

להגיב על אילן הרן לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *