השאלה

בהקדמה ל"תלמוד עשר הספירות" מציג הרב יהודה אשלג חמש שאלות מרכזיות העוסקות בהתנגדות ללימוד תורת הנסתר. אלו הן חמש שאלות שניתן לשאול לגבי כדאיות הלימוד של כל עולם תוכן. בפסקה השנייה מייתר הרב את חמש השאלות בהציגו שאלת מסד אשר תייתר את כל השאלות האחרות ותשפוך אור על אורחות חיינו ונוהגינו – "מה הטעם לחיינו"? שואל הרב.

כותב הרב:
"אכן, אם נשים לבנו להשיב רק על שאלה אחת מפורסמת מאד, בטוח אנכי שכל השאלות והספיקות הללו יתעלמו מן האופק ותביט אל מקומם ואינם. והיינו השאלה הזעומה הנשאלת מכל בני ירד, שהיא: מהו הטעם בחיינו. כלומר, מספר שנות חיינו הללו, העולים לנו ביוקר כל כך, דהיינו מרבית היסורים והמכאובים שאנו סובלים בעדם, בכדי להשלימם על אחריתם, הנה מי הוא הנהנה מהם. או ביתר דיוק, למי אני מהנה. והן אמת שכבר נלאו חוקרי הדורות להרהר בזה, ואין צריך לומר בדורנו זה, שלא ירצה מי שהוא אפילו להעלותה על הדעת. עם כל זה עצם השאלה בעינה עומדת בכל תוקפה ומרירותה, שהרי לעתים היא פוגשת אותנו בלתי קרוא, ומנקרת את מוחינו, ומשפילתנו עד עפר, בטרם שנצליח למצוא התחבולה הידועה, דהיינו, להסחף בלי דעת בזרמי החיים, כדאתמול."

שאלת מסד, בחינת שאלה אשר תפתח כל דיון שיעסוק בתועלות אישיות. שהרי פעולה שאינה נושאת משמעות תתקשה להתחבר למסכת קוהרנטית של פעילות אנושית ותחשב כפעולה סתמית, אגבית, בלתי נחשבת, וראויה לניתוחים פסיכואנליטיים כהתפרצות מבין סדקי ההכרה. בלשונו של הרב אשלג: "להסחף בלי דעת בזרמי החיים".

מה הטעם בחיי, היא שאלה להבנת התכלית הקיומית של האדם החושב. מי אני? אומר הרב, זו שאלה העומדת בכל תוקפה ומרירותה ועשויה להשפיל עד עפר, תוך שהיא מייצרת עומסים של אכזבה, כעס, קנאה וכל רגש שלילי העלול להשתרך אחר תחושות אי-הקבלה של העצמי.

לאלו, שאינם עוצרים את הסחף בזרמי החיים, מתמלא שוּרת הסברים אינסופיים המצדיקים את הרגשות השליליים. הבריחה מהייאוש הכללי מייצרת עולם סובייקטיבי בלתי חדיר, עד כדי עיוורון מוחלט לעובדות העשויות לפורר את מעטה ההגנה של זה הממשיך במרוץ אל הבלתי נודע, אל יעדים לא קיימים, דמיוניים, בלתי אפשריים. המתעלמים משאלת "טעם החיים" מוצאים עצמם הולכים משפל אל שפל.

הרב הגאון כמו מבקש לטעון שבמגרש "החיים" לא משנה היכן יושב הצופה/פועל. עצם כניסתו אל המגרש יש לה טעם ראשוני. עמו במגרש עשרות אלפים, מאות אלפים, מיליונים נוספים ספונים בבתים מול המסכים, ההתרגשות רבה, הנפש גואה, פה עוצר לעיסתו, עין אינה ממצמצת, חזות עולים ויורדים, זיעה מבצבצת, צעקות רמות, שירים, מחיאות כפיים, התענגות, כעס, עצב, שמחה וביטויים נוספים של סערת הרגשות המתרגשת על הצופה/פועל במגרש "החיים".

הטעם לחיים אינו מושג ב"שכל", אלא בלב. רישומי מחט המעקב אחר תנודות הלב מלמדים על רישום חווייתי מובהק. מה שמעניין הוא שאין האדם צריך לחיפוש אחר הטוב. הוא פרוש לפניו. עליו לרצות לראות אותו, להביט בו, לעלעל בדפיו, למשש את "הכריכה", את "הַבִּטְנָה", לפקוח אוזן, להסכים, להודות, להאמין, לבטוח, ואולי "מתוך שלא לשמה בא לשמה".

לחמש שאלות ההתנגדות ללימוד תורת הנסתר ניתן לצרף אין ספור שאלות נוספות כדי לדחות את הלימוד. אך אם נתחיל בשאלה הנכונה, נמצא עצמנו גולשים אל כרי-דשא מוריקים, מטעי זהב וכסף ומכמנים הפרושים בפנינו, פנינו העיוורות. אין הדבר בחינת זיל וגמור, אלא מלאכה ארוכה עם תחנות יומיומיות.

מתוך כוונה ברורה לא התיימרתי להסביר את "טעם החיים" משום הרצון להציג את השאלה כמכשיר לפתיחת הלב עבור כל מי שיסכין לקרוא חיבור זה.

4 תגובות

  1. רונית

    יפה מאוד! האדם שואל שאלות בהתאם ליכולותיו השכלתניות והרגשיות. ובהתאם לתכונותיו המולדות והנרכשות. ניסיון חייב של האדם, מוסיף , גם הוא, נדבך נוסף , בהתמודדות של האדם עם מצבים שמעוררים אותו לשאול שאלות שונות, ביניהן:" מה הטעם בחיי ?" "מה המשמעות
    לקיומי?" ועוד….
    לעניות דעתי , התשובות שהאדם יתן ויקבל מתוך עצמו, נובעות מיכולותיו , מכישוריו , מתכונותיו ומ"שריטותיו".

  2. חיליק

    מאד מעניינת התגובה ומאששת את השערת היסוד המבקשת לטעון לזניחותה של "השאלה", משל קיים חשש ממנה, המנעות מהעלאתה, התכחשות….
    כאשר אילן הרן (המורה) הפתיע אותי בשאלה הזו הייתי רק בתחילתו של מסע הגילוי… לגלות מעבר למה שאני יודע… וכאשר לא ידעתי לענות, הבנתי שבעצם מעולם לא טפלתי בשאלה הזו… אני מקווה עבור כל אחד מחבריי שיגיע בעצמו ל"שאלה".. !

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *