זנזיבר

חזרנו משבוע של טיול משפחתי בזנזיבר. זנזיבר ענתה על כל ציפיותיי מעל ומעבר, המקום באמת מעורר יופי והתפעלות; שמיים כחולים, ים בצבעי תכלת כחול וטורקיז, חוף לבן, צמחייה טרופית מדהימה, ושקיעות ׳וואו׳. המלון שלנו היה בחוף המערבי וכל ערב מחדש צילמנו עשרות תמונות של שקיעה.
בלילה הראשון במלון יצאנו מחדר האוכל למדשאה, הסתכלנו למעלה ולא האמנו למראה עיננו, כוכבים בהירים בשמיים נקיים, ללא הילת אור מפריעה, מראה עוצר נשימה.
רוב הטיול שהינו במלון; בטן-גב, שחיה בבריכה ובים, קצת שנורקל, טיולים לאורך החוף. בנוסף יצאנו לטיולים; עשינו ׳ספארי בלו׳ שזה שייט על ספינת דאו ללגונות כחולות ואיים נעלמים, נסענו לראות חוות תבלינים, והגענו לעיר העתיקה ׳סטון טאון׳.
כשיוצאים מהמלון האווירה היא אחרת לגמרי. כשאתה בתוך המלון זה לא שונה הרבה מכל מקום אחר בארץ או באירופה. כל השירותים המודרניים לרשותך, מים חמים, מזגן. ההבדל היחיד שהמים בברז (ובבריכה) מלוחים ולא ראויים לשתיה. מחוץ למלון אתה מרגיש שהלכת 50 שנה אחורה בזמן, כאילו אתה בסרט ישן. הבתים עלובים, החוסר ניכר, העדר הקידמה ניכר, אין מים זורמים יש באר, לא לכל הבתים יש חשמל, דוכני פירות עם מספר מועט של פירות וגם הם לא נראים טוב, ערב רב של אנשים, ללא עיסוק של ממש, אבל כולם מחייכים. הדאלה-דאלה, האוטובוס המקומי, דוחס 35 נוסעים כשיש מקום רק ל-24. נסענו לאורך הכבישים הראשיים, לא באמת נכנסנו לכפרים הפנימיים היותר, היותר מבודדים. אני באמת מתקשה לתאר לעצמי מה נמצא שם.
כשאני מסתכל על החוויה הזאת של טיול בזנזיבר ומנסה לחלץ שיעור מייד עולים הנושאים של התפעלות, הכרת הטוב, והכרת תודה. באמת אי אפשר שלא להתפעל ממקום שכזה, והתפעלות בחוויה שלי יוצרת המון שמחה פנימית ואנרגיה. בנוסף במקום כזה גדלה היכולת שלי לראות בכמה טוב בורכתי. בתנאי הסביבה הרגילים שלי; משפחה, בית, פרנסה, קידמה, וגם האפשרות ללכת עם משפחתי לחוות מקומות אחרים, ולראות עולמות אחרים. להכיר תודה ולהיות בהודיה על כל מה שזכיתי לו.
אני חייב להודות שהיכולות של התפעלות, הכרת הטוב, והכרת תודה לא חזקות במיוחד אצלי. יש לי חבר טוב שכל הזמן נמצא בהתפעלות והכרת הטוב והאמת שאני מקנא בו על כך (קנאה מהסוג הטוב). אני לרוב לא מכיר בכמות הטוב שנפלה בחיקי, אני עסוק בלקטר ולהתלונן על מה שאין לי. אם להודות על האמת גם בזנזיבר עצמה רב הזמן לא הייתי בהתפעלות. בניגוד לאשתי שכל ערב מחדש רצה לצלם את השקיעה בהתרוממות נפש, אני אחרי יומיים שלושה כבר מיציתי.
אני מודע עמוקות לכמה התפעלות, הכרת הטוב, והכרת תודה תורמים לאיכות החיים שלי לרמת האנרגיה שלי, לתחושת השמחה שלי. יש לי רצון גדול להגדיל את יכולותיי, להרחיב את יכולת ההכלה, בתחומים האלה. עוד לא בחרתי סופית אבל נראה לי שזה אחד הדברים שהייתי רוצה להתמקד בו בשנה הקרובה.

מה גורם לכם להתפעלות? מה ההתפעלות עושה לכם? שתפו!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *