לא בכוונה

השבוע טסתי לארה״ב למטרות עבודה. בטיסה חזרה, מספר דקות לפני ההמראה עשיתי תנועה לא זהירה ושפכתי כוס מלאה במיץ חמוציות על שכני לטיסה. השכן קפץ במקומו, חולצתו מכנסיו וכיסאו נרטבו וזאת לפני טיסה של 15 שעות. הייתי מאוד נבוך, קראתי לדיילים לעזרה, התנצלתי ללא הרף, הצעתי שאשב במקומו, ובגדול ניסיתי לעזור.
לא הייתה לי שום כוונה לפגוע בו או להרע לו. אם הייתי יכול איכשהו להימנע מלשפוך עליו את כוס המיץ הייתי עושה זאת. כל מה שהצעתי לא ממש עוזר לו, ואין לי דרך באמת לעזור לו. אני מניח שהוא כעס עליי, אם זה היה הפוך בוודאי הייתי כועס עליו.
בשלב מסוים הרגשתי שמתחיל להיות לי קשה. הרגשתי מתערבב במצוקה שלו, שהסבל שלו הופך להיות שלי. לא היה אכפת לי להחליף מקום איתו ולשבת על כסא רטוב (הוא סירב כי הוא מעדיף לשבת ליד החלון), אבל להישאר לשבת במקומי ורק להרגיש אשם, לא מתאים לי.
אז אמרתי לו שאני מאוד מצטער על מה שקרה, ואני מבין שאין לי ממש דרך לעזור, ואם יש משהו שאני יכול לעשות בבקשה שיגיד לי. וזהו, הפסקתי להתנצל.
בסופו של דבר הוא מצא בגדים להחלפה בתיק, הצוות החליף את המושב בכסאו, והמשכנו בדרכנו בשלום.
לפעמים גם כשאני הגורם למצב לא נעים, כל מה שיש לי לעשות זה לא להתערבב בו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *