מי צודק

השבוע הבן שלי קיבל מטלת בית באנגלית, מטלה ללא ציון ולכן בחר שלא לעשותה. לאחר שיחה קצרה הוא נעתר לעשות את המטלה וללא מאמץ מיוחד כתב מספר שורות ושלח למורתו באימייל. הוא מאוד הופתע לקבל אימייל חוזר ממורתו ובו באותיות אדומות בגופן גדול האשמה חריפה שהוא חוצפן ורמאי על זה שהעתיק את העבודה מחבר בכיתה, החבר קיבל הודעה זהה. כמובן שאין שחר לדבר וכפי הנראה המורה עשתה טעות טכנית קטנה (העתיקה שני קבצים באותו שם או משהו כזה) ובנוסף טעות קצת יותר גדולה בניסוח תגובה מאוד בוטה.
בני נעלב מאוד והחל לנסח מכתב שבו הוא מתגונן ומנסה להסביר שאין לו שום סיבה לרמות. מה שנקרא ׳לך תוכיח שאין לך אחות׳. הוא קרא לנו הוריו לבא עזרתו, איך מוכיחים שאתה צודק. לנו, הוריו, יש שיטות התמודדות שונות. אשתי ניסתה לעזור לו בניסוח טענותיו ואני ניסיתי להניאו מלהצדיק את עצמו ובמקום להתרכז בעובדות, להשיג את העבודה של החבר ולשלוח אותה למורה.
ניסיתי להסביר להם את עמדתי וקולי לא נשמע, ניסיתי בשנית ושוב, בפעם השלישית שהרגשתי שקולי לא נשמע פשוט הודעתי שעד כאן, אני הולך, ותעשו מה שאתם רוצים. בלי לשים לב כשכוונתי היתה להראות שאין טעם להיכנס לוויכוח מי צודק, נכנסתי בעצמי לוויכוח מי צודק, איתם.
משם המצב הלך והתדרדר. כשתחושת הצדק עולה אצלי קשה לי לעצור אותה, ומתלווה אליה עקשנות, העלבות, ילדותיות, ועוד כמה תכונות מטופשות אחרות.
כשהם סיימו לנסח את התשובה אשתי קראה לי לתרום את דעתי ואני סירבתי בעקשנות. שלוש פעמים ניסיתי, עכשיו תסתדרו לבד ולי לא אכפת. המכתב נשלח לדרכו, אשתי הלכה לדרכה באומרה לבן: כשתחזור התשובה מהמורה תפנה לאבא שיעזור לך לנסח המשך.
כעבור מספר דקות חזרה התשובה מהמורה ובו היא ממשיכה לטעון לרמאות ואכזבה. בני פנה אליי, השגנו את העבודה של החבר, העברנו למורה את העבודה בצירוף מלל לקוני: ״זו העבודה של החבר, אנא הסבירי כוונתך״.
בזאת נגמר סיפור העבודה ה״מועתקת״, כך לפחות אני מקווה כי לא קבלנו מהמורה שום תשובה נוספת. אני לא באמת יודע אם היא הבינה את הטעות או אולי היא עדיין משוכנעת שאנחנו מנסים לעבוד עליה. לעומת זאת הסיפור שלי לא נגמר, אני ברוב גאוניותי הלכתי לאשתי להשוויץ: את רואה, הדרך שלי עבדה, ברור שאני צודק (למרות שני ממש לא יודע אם זה נכון). והיא ענתה ובצדק: מה אתה רוצה, קראתי לך לבא, אתה לא רצית. וניתן כך להמשיך שעות להתווכח מי צודק.

אין לי פתרון. אני רואה ומבין שזה ממש לא חשוב מי צודק. איך ליישם את ההבנה הזאת באמת בחיים שלי, אני עדיין לא יודע. לפחות אני כן יודע לראות מתי ההתנהגות שלי היא ממש לא הגיונית ומגוחכת.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *