משוב

נרשמתי לקורס בעבודה, הקורס מתוכנן לתחילת חודש הבא ובינתיים קבלתי עבודה הכנה מאוד מעניינת. כחלק מהדרכות הניהול מקבלים הכשרה בנתינת משוב. מבינים כמה משוב חשוב ואיך לתת משוב בצורה מיטבית. הפעם עבודת ההכנה חשפה אותי לתחום של איך לקבל משוב. מסתבר שגם לקבל משוב לא קל וחשוב באותה מידה ואפילו יותר מלתת משוב. עבודת ההכנה הפנתה למאמר שמסביר מה המעוררים (טריגרים/trigger) שעלולים לפעול בקבלת משוב שמונעים את היכולת להכיל את המשוב. המאמר מונה רשימה של כלים שניתן להשתמש בהם כדי לתחם את אותם המעוררים ולאפשר פתיחה של הלב והגברת היכולת לראות את המשוב.
המאמר מאוד דיבר אליי. הסתכלתי על ההתנהגות שלי בעבר ושמתי לב שאני לא תמיד מצליח לקבל משוב. היו מספר מקרים בעבודה שניסו להגיד לי משהו ולא ממש הקשבתי. מחוץ לעבודה הייתה ביקורת שניתנה לי על דברים שכתבתי ופרסמתי. הביקורת פגעה בי, יצרה בי מירמור וכעס, ולא הייתי מסוגל להתייחס לתוכן הדברים שחלקם היו נכונים ורלוונטיים. יכולתי לזהות את המעוררים שתוארו במאמר בהתנהגות שלי ויכולתי גם לראות איך הכלים שניתנו במאמר יכולים להיות יישומיים עבורי.
כשמשתמשים במילה משוב יש רמיזה לכך שנותן המשוב רוצה בטובתי. יש גם את המילה "ביקורת" ואז מוסיפים לה את המילה "בונה" כדי להוביל למקום של מהות. יש גם את המילה "תוכחה" שגם לה ניתן להוסיף את המילה "מקרבת" כדי להפכה למהות. לפעמים גם משתמשים במילה שיקוף, ושם ממש לא ברור מה הכוונה .מהו הדבר שיוצר הבדל בין המהות והעומס? שמוביל לנתינה ולא ללקיחה?
ברור שכוונת נותן המשוב, האם זה בא מאהבה ונתינה או ממקום של אגו ולקיחה, משפיעה על התוצאה. אבל איפה המקום שלי, איך אני שותף בתהליך. מהו הדבר שמאפשר לי לקבל את המשוב או גורם לי לדחותו. אני חושב שהמפתח הוא האם בוצעה חדירה למרחב האישי שלי.
ברגע שהמרחב האישי שלי נפרץ אני נכנס למגננה. מגננה יכולה להתבטא בתוקפנות ויכולה גם להתבטא בהתכנסות והעלבות. בכל מקרה כשאני במגננה אני לא במצב שמאפשר קבלה. היפה הוא שלפעמים לאחר אין שום כוונה להיכנס למרחב האישי שלי, אני הוא זה שמושך אותו לשם בכוח, אני נותן משמעות אישית לדברים שנאמרו בכוונה אחרת. בפועל לרוב אלה הם אותם המעוררים שתוארו במאמר שגורמים לי להכניס את האחר למרחב האישי שלי. לדוגמה כשאני מייחס לאחר כוונות רעות ואז אני נעלב מהדברים שנאמרו.
במאמר היו דוגמאות לכלים שמאפשרים לשמור על המרחב האישי או לאפשר לו להסגר מחדש. כלי אחד שניתן הוא המתנה, לתת לרגשות הראשוניים להירגע וכלי אחר שניתן הוא להחליף את דמות נותן המשוב. ניסיתי את שניהם בו זמנית בביקורת שקיבלתי לדברים שכתבתי. חיכיתי מספר שעות ואז הסתכלתי שוב על תוכן הביקורת כאילו התקבלה מפיו של חבר קרוב וזה עבד. באמת הייתי מסוגל לראות את המילים, את המסר, וללמוד מהם ולהשתפר.
אני חושב שיש לי עוד הרבה ללמוד ולהשתפר עד שאדע באמת לקבל משוב, לפחות עכשיו אני רואה ומזהה מתי אני לא קשוב.

לשירותכם המאמר נמצא ב- כאן.

2 תגובות

  1. חיליק רוזמן

    לא אחטא לאמת אם אציין כאן את הקפיצה שלך בשבועיים האחרונים. במאמר הזה אתה כבר יודע להסיר קליפות ולהתענג על הפלחים הסדורים מלאי העסיס. תוכחה מקרבת טומנת בחובה המון אהבה ונתינה.. אסביר.
    אם יכתוב לך מאן-דהוא ביקורת כלאחר יד, תוכל להבחין מיד שלא שקע בדברים, אך אם תחוש שקיימת בביקורת (במשוב) השקעה ראויה.. סביר שתבין שעוררת במבקר עניין וכבר אתם ראויים לשיח מפרה מתוך עניין משותף…
    מכל מקום אני מוצא בחיבורך זה תחנה חדשה בה אתה מבקש להגביל מעקשי נפש הצצים ועולים לאור התייחסות פרלימינרית למבקר, או לאקט הביקורתי…
    בהצלחה
    חיליק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *