שירת העשבים

ברגע של השראה.

 

אחד רועה לו מטייל, בין שדות והרים

שר את שירת העשבים.

בעל לב נושא חסרון

או קטן או גדול.

ציפור הנפש לנשמתו לוחשת: "לב חוזר לכוחו, לא נפגע בקלות"

רועה לו מתבונן,

דמעה מעיניו ניגרת

למלא את החסר, זאת מבקש

מבעל בית שדוחק ודוחק.

זאת ציפור הנפש מייעצת: "לב חוזר לכוחו: נתינתו, שמחתו"

מפתח הבנה, לנתינה ללא תמורה

בודק, היכן מונח אחד רצון

בין קטן, בין גדול

כול העשבים תוהים ותמהים לגבי אחד רועה:

"ומה לגביו יהיה?" שואלים במרומים

מי ידע, מי יענה?

בתוך כל קורא, יש את אותו אחד רועה

ולקראת שנה חדשה

מה יבחר ומה יעשה?

 

 

 

 

2 תגובות

  1. חיליק

    חובת הבחירה לשנה החדשה/ אדם סימון

    אֶחָד רוֹעֶה לוֹ מְטַיֵּל, בֵּין שָׂדוֹת וְהָרִים
    שָׁר אֶת שִׁירַת הָעֲשָׂבִים.
    בַּעַל לֵב נוֹשֵׂא חִסָּרוֹן
    אוֹ קָטֹן אוֹ גָּדוֹל.
    צִפּוֹר הַנֶּפֶשׁ לְנִשְׁמָתוֹ לוֹחֶשֶׁת: "לֵב חוֹזֵר לְכֹחוֹ, לֹא נִפְגַּע בְּקַלּוּת"
    רוֹעֶה לוֹ מִתְבּוֹנֵן,
    דִּמְעָה מֵעֵינָיו נִגֶּרֶת
    לְמַלֵּא אֶת הֶחָסֵר, זֹאת מְבַקֵּשׁ
    מִבַּעַל בַּיִת שֶׁדּוֹחֵק וְדוֹחֵק.
    זֹאת צִפּוֹר הַנֶּפֶשׁ מְיָעֶצֶת: "לֵב חוֹזֵר לְכֹחוֹ: נְתִינָתוֹ, שִׂמְחָתוֹ"
    מַפְתֵּחַ הֲבָנָה, לִנְתִינָה לְלֹא תְּמוּרָה
    בּוֹדֵק, הֵיכָן מֻנָּח אֶחָד רָצוֹן
    בֵּין קָטֹן, בֵּין גָּדוֹל
    כֹּל הָעֲשָׂבִים תּוֹהִים וּתְמֵהִים לְגַבֵּי אֶחָד רוֹעֶה:
    "וּמַה לְגַבָּיו יִהְיֶה?" שׁוֹאֲלִים בַּמְּרוֹמִים
    מִי יֵדַע, מִי יַעֲנֶה?
    בְּתוֹךְ כָּל קוֹרֵא, יֵשׁ אֶת אוֹתוֹ אֶחָד רוֹעֶה
    וְלִקְרַאת שָׁנָה חֲדָשָׁה
    מָה יִבְחַר וּמָה יַעֲשֶׂה?

    שנה טובה לכל החברים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *