אני נתקל מידי פעם בתלונות על משטרת ישראל, ואני רוצה לציין אותם לשבח. לפני כשבוע חזרתי הביתה בערב ונגלה לעיני המראה בתמונת הפוסט הזה, רכב חוסם את הגישה לחניה שלי. מסתבר שהוא שם כבר מספר שעות וכל ניסיונותיהם של בני משפחתי לאתר את בעל הרכב נכשלו.
זו לא פעם ראשונה שדבר מעין זה קורה, אנחנו כבר רגילים שחוסמים שליש או רבע מהכניסה וכשהחוסם נוכח במקום ואנחנו מבקשים שיזוז לפעמים התגובה היא: ״מה הבעיה מותק? אתה לא מצליח/ה להיכנס? אתה רוצה שאכניס את הרכב עבורך?״, חצוף, מרגיז. אבל ככה, חסימה מלאה של הכניסה, זו פעם ראשונה.
נכנסתי הביתה ובני הבית כבר בעצבים. ברגיל הייתי מתעצבן גם אני, הפעם בשיא הרוגע התקשרתי 100. ענתה לי מוקדנית חביבה, לקחה פרטים והודיעה לי שהעניין בטיפול. לאחר כארבעים דקות טלפון מהמשטרה: האם הרכב עדיין שם? השגנו מספר טלפון, נתקשר ואם לא נקבל תשובה נשלח ניידת. הודיתי לה. כעבור עשרים דקות יצאתי והרכב החוסם כבר לא שם. למחרת בבוקר סמס מהמשטרה: ״פנייתך למוקד 100 טופלה ע״י המשטרה, לשירותך בכל עת משטרת ישראל״. קצר, לעניין, יעיל, מדויק, ונפלא. האמת הופתעתי.
למחרת אחד השכנים הטובים בא והתנצל. אורח שלהם לא בכוונה, לא הבין את סידורי החניה וחסם.
כשאני מספר את הסיפור לחברים, איך שאני מזכיר משטרה הם אומרים לי חבל על הזמן הם לא יבואו, ומזהירים אותי לא לנסות לאתר את החוסם כי בטח הוא עבריין והוא יפגע בי. יכול להיות שאלו המחשבות שגם עברו בראשכם בזמן שקראתם את הסיפור, לי בראש זה בטוח עבר.
התלבטתי, היססתי, חששתי מלהסתבך, אבל התדר שליווה אותי היה ״לא מוותר״. אין הכוונה שלי ללא מוותר לאחר, או לא מוותר על מה שמגיע לי, כוונתי היא לא מוותר לעצמי. לא לתת להיסוסים וחששות לעצור אותי מלעשות מה שנכון בעיניי וגם אם זה לא יצליח, אז מה, עשיתי מה שהיה נכון לי.
אכן
גם לי היה מפגש איתם השבוע, ראיתי מפגע – רמזורים שאינם פועלים.
החלטתי שבמקום להתקשר למוקד 106, אנסה את מוקד 100
התקשרתי ונדהמתי לקבל תשובה תוך מספר שניות.
זה לא מוקד 100 שאני זוכר.
אני חושב שאתקשר למוקד כדי לתת להם מחמאה.